פרשה מעניינת לפנינו... אירועי חיים עסיסיים ביותר... יש כאן הרבה חומר לשיחות סלון, לישיבה ארוכה בבתי הקפה, כדי להספיק ולעבור על כל הנושאים... יש הרבה פרטים שכדאי לדעת אותם, כמו איך זה התחיל, מתי, מי אמר למי... מה העונש שקיבלו, מה כדאי שיקבלו...
בעל הקורא מסלסל בטעמים פסוקים המתארים סנסציות חברתיות מרשימות...
פיתויו של הלוחם על ידי אשה יפת תואר, "וראית בשביה אשה יפת תואר וחשקת בה" [כ"א, י"א].
טלנובלה משפחתית, שתי נשים יש לו לאיש... אחת אהובה ואחת שנואה.. גם ילדים יש שם בתמונה, "כי תהייה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה" [כ"א, ט"ו].
נוער בסיכון, הילד עזב את הבית... מסתובב ברחובות, "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו" [ כ"א, כ'].
שערוריות בחיי האהבה והזוגיות, איש בוחר אשה ומואס בה, "כי יקח איש אישה ובא אליה ושנאה" [כ"ב, י"ג], קשר אסור עם אשה נשואה, אונס בשדה, יחסי מין לפני הנישואים, גירושין, "וכתב לה ספר כריתות... ושילחה מביתו" [כ"ד,א'].
גם דרמות מעולם בית הדין והבנקים, ריבית, נושה ובעל חוב... מובן שגם התפרצות של אלימות בבית המשפט: "כי יהיה ריב בין אנשים" [כ"ה, א'].
עיתון מלא... כל מוספי השבת מדברים על מר איקס... ראיון בלעדי עם הגברת...
ויש על מה לדבר בשולחן שבת.
בעל הקורא מסלסל בטעמים פסוקים המתארים סנסציות חברתיות מרשימות...
פיתויו של הלוחם על ידי אשה יפת תואר, "וראית בשביה אשה יפת תואר וחשקת בה" [כ"א, י"א].
טלנובלה משפחתית, שתי נשים יש לו לאיש... אחת אהובה ואחת שנואה.. גם ילדים יש שם בתמונה, "כי תהייה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה" [כ"א, ט"ו].
נוער בסיכון, הילד עזב את הבית... מסתובב ברחובות, "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו" [ כ"א, כ'].
שערוריות בחיי האהבה והזוגיות, איש בוחר אשה ומואס בה, "כי יקח איש אישה ובא אליה ושנאה" [כ"ב, י"ג], קשר אסור עם אשה נשואה, אונס בשדה, יחסי מין לפני הנישואים, גירושין, "וכתב לה ספר כריתות... ושילחה מביתו" [כ"ד,א'].
גם דרמות מעולם בית הדין והבנקים, ריבית, נושה ובעל חוב... מובן שגם התפרצות של אלימות בבית המשפט: "כי יהיה ריב בין אנשים" [כ"ה, א'].
עיתון מלא... כל מוספי השבת מדברים על מר איקס... ראיון בלעדי עם הגברת...
ויש על מה לדבר בשולחן שבת.
הנחיה מאירת עיניים כתובה באמצע, בין כל האירועים, פסוק מסמן דרך, מהווה מגדלור לכל המבקש להלך ביושרה בחברה שקורים בה כל כך הרבה דברים כל הזמן.
"מוצא שפתיך תשמור""הוא שמירת הלשון, שהפה הוא איבר פנימי יותר, שכל ההבל ופנימיות האדם הוא יוצא על ידי מוצאות הפה, על כן צריך שמירה יותר... כי כל שורש החיות באדם הוא בהבל הפנימי וכשאדם שומר על הבל פיו זה שורש לכל המעשים, כדכתיב תשמור ועשית וכו', שכל המעשים תלוי בשמירת הפה כי יתרון בריאת האדם על בעל חיים כי הוא מדבר, וכן כתוב "לנפש חיה"- רוח ממללא... כי בריאת הפה ודיבור האדם הוא דבר נפלא יותר מכל הבריאה, כמו שמבין מי שמתבונן בפלא זה" [שפת אמת].
העולם נברא בדיבור "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" [בראשית א', ג'].
הקריאה בשם, התיוג, הרצון להמשגה, אלו איכויות הנמצאות מראשית הבריאה, מכוחה הפלאי של הרוח, של האלוהות. "ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה", כך גם עיסוקו הראשון של האדם בתחילת הבריאה: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים" [בראשית ב', כ'].
הקשר בין לשון וחשיבה, בין התפתחות השפה ויכולת ההבנה, הינו נושא עמוק ומרתק, ומספיק לראות את האושר של פעוט, שלא לדבר על הוריו, כשהוא הוגה את המילים הראשונות בחייו... כשכולם סביב מתרגשים מהפענוח של הברותיו... "שכשהוא אמר אא... הוא בעצם התכוון לומר אבא"... הוא בעצם יצר מציאות. הוא חיבר בין עולמות, קשר את עולמו הפנימי לעולם החיצוני בו הוא חי. הרי עד עכשיו לא ידענו בדיוק איפה הוא, מי הוא, נראה היה שהוא סגור בתוך בועתו הפרטית... ועכשיו הוא מדבר... "נפש חיה"...
גם הילד עצמו חווה חוויה נפלאה של שליטה... הוא אומר, מבקש, דוחה ומתנגד. קולו נשמע והמציאות משתנה בהתאם.
הדיבור הוא גשר, בין הפנים והחוץ... בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים.
"אך כדי שתצא הנפש מכוח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכיסופין וההשתוקקות שהוא נכסף ומשתוקק, כמו שכתוב "נפשי יצאה בדברו", שעל ידי הדיבור יוצאת הנפש מכוח אל הפועל. כי על ידי ההשתוקקות נתהווה הנפש בכוח ועל ידי הדיבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות, נגמר הנפש ויוצאה מכוח אל הפועל" [ליקוטי מוהר"ן קמ"א, ל"א].
מתוך קריאה זו של ההתבוננות על כוח הדיבור, אנו נפגשים עם מימד נוסף בהתייחסות אל עולם הדיבור. מצטיירת תמונה ציורית, בה המילים אינן שקופות ואינן נטולות צורה וריח. המילים הן ישויות ברורות, נוכחות. יש להן נפח ומשקל והן תופסות מקום בחלל והן יוצרות מבנים.
עוצמתן נוכחת בחיבור המופלא שהן יוצרות בין שמים וארץ, בתנועה הבלתי פוסקת בין פנים וחוץ, במסע שלהן... מנין הן באות ולאן הן הולכות... ואולי גם איפה הן נחות לרגע, המילים... אצל מי הן מוצאות מקום טוב ושקט...
"...הנה
צמת בחורף:
לאן תוליך את המילים
ולאן אתה בא איתן"
[סמי שלום בן שטרית, שיר צומת בחורף]
אכן, אנו מכירים את זה באופן הפשוט ביותר בחיי היומיום.
איזה עולם קסום נברא בתוכנו כשנאמרו לנו מילים טובות, כשהגיעה לפתחנו ברכה... ולחילופין, כיצד מלבינות או מאדימות הפנים, אותה תחושה של תשישות נפש המתרחשת כשמילה קשה ורעה פערה בור בליבנו.
וכך אנו חוזרים לתחילת הפרשה ומבינים שישנו כאן סיפור מפוכח על חברה נורמאלית אשר מתרחשים בתוכה דברים רבים אשר אינם תמיד פשוטים.
ישנה התמודדות אנושית עם יצרים, אלימות, פריצת גבולות, קנאה ותאוות בצע.
הגורם המשמעותי המייחד חברה אחת מזולתה הוא כיצד מתמודדים עם החולשות והסיפורים האנושיים הללו.
בפרשתנו ניתן לנו אחד מן המפתחות היקרים ביותר, מפתח תשומת הלב לדיבור.
אם נשים לב למוצא שפתינו, לאותו מניע סמוי הגורם למילים לצאת מפינו, נדמה שיהיה בכוחנו לברוא עולם טוב יותר.
ההדרכה היא למפגש עם הדיבור שלנו כשהוא נמצא עדיין בפתח השפתיים ,עוד בשלב בו הוא הבל פה, אוויר. ישנה כאן הנחיה להתחבר באופן מודע אל אותה שכבה לא מודעת בתוכי, אל עולם ה"בכוח" . לצייר בעיני רוחי כיצד אותם צלילים ואותיות היוצאות מפי הינן ישויות, שרטוטים מדויקים של עולמות .
מבט כזה מחייב אותי לשים לב לעוצמה הזו של המעבר. היציאה ממשהו היולי שהוא בגדר פוטנציאל - בכוח, אל עולם מעשי, אל מציאות שהיא בפועל.
אותה פעולה פשוטה, לכאורה, של הדיבור, הינה עוצמתית במיוחד.
היא יוצרת מציאות .
יש בכוחנו להצטרף לכוח האלוהי ולהמשיך יום יום בבריאת העולם... בבחינת "ויאמר... ויהי..."
יש באפשרותנו לבנות מבנים יפים ומיוחדים... ככה מתוך מודעות וכנות...
ישנה כאן השראה והדרכה לאדם, לחיות חיים בהם הלב והפה מהלכים יד ביד ומציירים עולם קסום... עולם טוב כזה... עולם שכולנו נרצה לחיות בתוכו.
שבת שלום!
אני יודעת שבפרשה יש הרבה מעבר לכך, אך בפעם הראשונה שנתקלתי בפרשה זו בילדותי וקראתי על תהליך הגירושין, הזדעזעתי. באיזו קלות אדם פשוט מסלק אישה אומללה מחייו אל חיי כלום. איש לא ישא אותה בשנית, כמובן שלא ידעה מקצוע, גם ילדיה סובבו גבם אליה. נורא.
השבמחק